פרסומי המחלקה

בספר זה כונסו מאמרים של המחבר בשני התחומים: עיונים במקרא, ועיונים בתפילה ובמנהג. רובם ראו אור על במות שונות, ולקראת פרסומם החוזר הם עובדו מחדש, הורחבו ועודכנו. המאמרים עוסקים בעניינים שונים.

מילות הקסם "אזן מלין תבחן" , שאבן עזרא עצמו מצטט מאיוב ל"ד, 3 , מיטיבות לבטא את אחיזתו האיתנה של ראב"ע בדרך הפשט, הבוטחת בכך שאוזנו של המפרש, הבקיא במקרא ובלשונו וכפוף לצווי ההיגיון והסבירות, אכן מיטיבה לשמוע את דברו של הכתוב לאמיתו. מטרת הספר היא לא רק לכנס שלושה-עשר ממחקריו של המחבר על דרכו הפרשנית של בעל הפשט הגדול, ולפרסם לראשונה בעברית שלושה שראו אור רק באנגלית, אלא גם לתקנם, לעדכנם, להשלימם ולהרחיבם. ההפניות הפנימיות וארבעת המפתחות מבריחים את פרקי הספר ועושים אותו במידה רבה לחטיבה אחת. הספר עוסק בשאלות-היסוד של פרשנות אבן עזרא ותפיסת הדרש, הגדרת הפשט, יחסי הגומלין עם קהל היעד, סודות ורמזים, לחצים פולמוסיים ובקשת האמת, ביקורתיות ושמרנות, המחלוקת העקרונית עם חכמי התלמוד (בעיקר רשב"ם), יחסו להיסטוריה ולמדעים, הפרשן בכבלי זמנו, המפרש שהיה למפורש ותולדות כתיבת פירושים לפירושיו.

רבי יוסף בכור שור היה תלמידו של רבנו תם ומבעלי התוספות החשובים בדורו. חיבורו על התורה הוא אחת היצירות המרתקות שהוציאה מתחת ידה אסכולת הפשט בצפון צרפת שפעלה במאות האחת-עשרה והשתים-עשרה. על רקע חשיבותו הרבה של הפירוש, מפתיע לגלות עד כמה מעט נכתב עליו. הספר המוצע כאן מתעתד למלא במידת מה חיסרון זה. בספר יוצגו סוגיות מרכזיות בפירושו של ריב"ש תוך השוואה מתמדת לפירושי קודמיו, החל בפרשנות חז"ל, דרך תרגום אונקלוס, וכלה בפרשנים השייכים לאסכולת הפשט – רש"י, ר' יוסף קרא ורשב"ם. בספר מוצגת התמודדותו עם השאלה שהטרידה אותו ואת בני זמנו: מה המקום של פירוש חדש ונוסף לתורה, מעבר לפירושים שכבר נכתבו עד ימיו ומונחים על שולחן עבודתו. הטענה המרכזית היא שריב"ש צעד במסלול שנע בין המשכיות לבין חדשנות. התנועה שבין המוכר למקורי היא המוקד המרכזי בפרשנותו של בכור שור, ובצד מחויבותו למסורת הפרשנית, הוא השכיל לסלול נתיבים חדשים ומתודות מקוריות שקודמיו לא פיתחו.

הספר ישמש כלי עזר רב חשיבות לחוקרי פרשנות המקרא, ללומדי תורתו של ריב"ש ולכל אוהבי המקרא ופרשנותו.

The Five Megillot – the Song of Songs, Ruth, Lamentations, Ecclesiastes, and Esther – are among the most familiar of biblical texts. Yet in the hands of veteran educator and Bible scholar Gabriel H. Cohn, a leading disciple of Nehama Leibowitz, the megillot reveal untold depths.
Utilizing classical commentary and modern scholarship to explore literary, philosophical, andeducational aspects of the megillot, he uncovers multiple dimensions of meaning, while always maintaining sight of the peshat, the plain sense of the text. Upon its publication in Hebrew,   Textual Tapestries   was recognized as an instant classic. Dr. Cohn now invites readers of English to participate in the continuing dialogue between the Jewish people and their sacred books, and to join him on a journey to discover these books’ religious meaning for the individual and the community.

Abram to Abraham explores the Abraham saga (11:27-22:24) through a literary lens, following the legendary figure of Abraham as he navigates the arduous odyssey to nationhood. Rather than overlook the textual discrepancies, repetitions and contradictions long noted by diachronic scholars, this study tackles them directly, demonstrating how many problems of the ancient text in fact hold the key to deeper understanding of the narrative and its objectives. Therefore, the book frequently notes the classic division of the text according to primary sources, but offers an alternative, more harmonious reading based on the assumption that the narrative forms a single, intentionally designed unit.
The narrative’s artistic design is especially evident in its arrangement of the two halves of the story around the protagonists’ change of name. The stories of Abram and Sarai in the first half of the cycle (11:27-16:16) are parallel to the stories of Abraham and Sarah in the second half (18:1-22:24). A close reading of this transformation in the biblical narrative illuminates the moral and theological values championed by the figure of Abraham as luminary, soldier, family man, and loyal subject of God.

No nation has been subjected to a wider range of biblical attitudes and emotions than Edom. In some sources, Edom is perceived as Israel’s brother; in many others, the animosity toward Edom is tremendous. The book of Genesis introduces Isaac, his wife Rebecca, and their twin sons, Esau and Jacob. Rivalry between the brothers emerges even before their birth and escalates over the course of their lives. The question of which son should be favored also causes tension in the parents’ relationship, and most of the Genesis text concerning Isaac and Rebecca revolves around this issue. The narrative describes the fraternal conflict between Jacob and Esau at length, and many hold that this description is a reflection of the hostility between Edom and Israel. However, the relationship between the brothers is not always depicted as strained.

ספר זה מציע ניתוח ספרותי רציף למגילת רות. המגילה נשענת בפתיחתה על תקופת השופטים ומובילה בחתימתה ללידת דוד. בכך היא משמשת גשר בין תקופת השופטים לתקופת המלוכה, והנה מבוא למלכות דוד, לא רק בהקשר הגנאולוגי אלא גם כמבוא ערכי-תאולוגי. הספר, מגילת רות - גשרים וגבולות, מעלה שלושה עמודים מרכזיים שעליהם נשען 'הגשר' שמעביר את הקורא מסוף ספר שופטים אל ספר שמואל; עמוד תאולוגי, עמוד משפטי ועמוד מוסרי. בכל הצירים האלו מציגה המגילה תפיסה מקראית ייחודית של העברת האחריות אל האדם אשר עליו מוטל לפעול ולהביא לגאולה.

עמדה זו בולטת במיוחד בציר התאולוגי: המגילה מציגה דגם, שעל פיו ה' מזמן את המפגשים בין הדמויות, אך 'הסוף הטוב' של הסיפור תלוי בהכרעות החופשיות של הדמויות: אם הן תתייחסנה זו לזו על פי אמות מידה של חסד, גלגל הגאולה ימשיך ויתגלגל. הספר שלפנינו מציע שזהו גם היחס אל החוק במגילה: העולם המשפטי והנוהל הנורמטיבי מוצגים כבסיס בלבד, והדמויות נדרשות להרחיבם ולהניעם מתוך התאמה למצב המשפטי הקונקרטי ובעיקר מתוך חמלה הנדרשת מהן כלפי הזולת. בכך, גם החוק אינו מוצג כסוף פשוט, אלא כתחילת מסע שהמשכו מוטל על האדם.

הסיפור המקראי מושך את לב הקוראים כבר אלפי שנים. אין עוד יצירה ספרותית שזכתה למעמד דומה, ושהשפיעה באופנים מגוונים על תנועות היסטוריות רחבות כמו גם על אנשים פרטיים. המיזוג בין הצגת ה' כמתעניין באדם ובמעשיו לבין הצגת האדם כבעל חירות וכבעל בחירה הופך את סיפורי המקרא למסמך יסוד בהבנת ההיסטוריוסופיה המקראית והאמונה הישראלית. אלא, שהסיפור שבמקרא אינו מגלה את כל צפונותיו בקלות. מוטל על הקורא לשוב ולקרוא בו, לשוב ולנתח אותו, כדי לעמוד על מגמתו ולהיעתר למשמעות הרעיונית הצפונה בו.

ספר זה מוקדש לליבון כמה יסודות פואטיים העומדים בבסיס העיצוב של הסיפור שבמקרא, שדרכם ניתן לעמוד על מגמות הסיפורים. הנחת היסוד שמלווה את הספר היא שניתן להגיש סיפור באופנים שונים, ובחירת המספר באופן מסוים קשורה במגמתו, שגם אם לא נאמרת בגלוי עומדת בתשתית הסיפור כולו. לפיכך, הספר עוקב במיוחד אחר הצמתים שבהם ניכרת החירות לכתוב באופן המשרת את המגמה של הסיפור, כמו בחירת מרקם המילים, ארגון סדר הנתונים המוגש לקורא, אנלוגיות לסיפורים אחרים וכדומה.

האבלות היא חוויה אוניברסלית, אך הדרכים להתמודד עמה שונות מחברה לחברה, מזמן לזמן ומאדם לאדם, הן במישור הרגשי הן במישור הטקסי. מחקר זה עוסק באבלות במקרא ובדרכים שמצאו גיבורי ספר הספרים להתמודד עם אבדן של אדם קרוב. הספר בוחן אילו מן הדרכים המוכרות מתחום הפסיכולוגיה להתמודדות עם אבדן משמשות כבר במקרא, ובאילו מקרים אדם שאמור היה לכאורה להתאבל נמנע מכך, ומדוע. 

הפרק הראשון עוסק בתפיסת המוות במקרא, משום שלאופן שבו תפסו בני החברה המקראית את גורל יקיריהם לאחר מותם יש השפעה על חוויית האבלות שעברו. 

הפרק השני עוסק במנהגי האבלות ועניינו בצרכים שהם באים לענות עליהם. 

הפרק השלישי משרטט את מעגלי האבלות. הוא מציג את האבלים מבחינת מידת קרבתם למת, ואת המנחמים, שהם המעגל הרחוק יותר של האבלות. 

הפרק הרביעי בוחן דרכים שונות במקרא להתמודדות עם אבדן, כגון מציאת תחליף רגשי למת או הנצחת המת. 

הפרק החמישי בוחן את המקרים שבהם יש הימנעות מאבלות ואת הסיבות לכך. 

הפרק השישי עוסק בקשר שבין מגדר ואבלות, ומציג את מקומן החשוב של הנשים בטקסי האבלות. 

הפרק השביעי עוסק באבל ציבורי ובאבל פרטי בחיי דוד, ומציג את ההבדל הניכר שביניהם. 

הפרק השמיני מתרכז בדמותה של האם השכולה, רצפה בת איה. היא הפגינה מסירות אין קץ לבניה המתים, שהוקעו בידי הגבעונים באישורו של דוד. פעולה  למען המתים היא אחת מדרכי ההתמודדות עם האבדן.

כנתילת עג'רוד שבצפון-מזרח סיני, כחמישים ק"מ מדרום לקדש ברנע, הוא אתר בודד וחד-שכבתי מימי בית-ראשון. מראשית המאה השמינית לפסה"נ. האתר שוכן על גבעה בודדת המתנשאת לגובה של 25 מ' מעל למקור המים (תמילה) שבוואדי הרחב, כחמישה-עשר ק"מ ממערב ל'דרך עזה' שהובילה מעזה ומירושלים, דרך קדש ברנע, לראש מפרץ אילת. באתר נתגלו שרידיהם של שני מבנים. מבנה אחד היה בניין בן קומותיים והשני – חצר קטורה. שניהם היו טוחים טיח לבן ועליו ציורים צבעוניים וכתובות. בבניין הראשון היו גם מטבח ומחסנים לאיחסון מזון ליושבים במקום.

שמו של האתר מימי בית-ראשון לא נודע, וגם מהותו שנויה במחלוקת. חופריו בראשות זאב משל מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב קראוהו 'חורבת תימן' על שום הזכרת 'יהוה תימן' בכתובות שנחשפו באתר. בין הציורים הצבעוניים שעל הכתלים היו שרידי תיאור של מלך ושל ביצורים. על שני כדי איחסון גדולים נמצאו ציורים של צייד ושל בעלי חיים, של שתי דמויות של 'בס' (אל זוטר מצרי) ושל מנגנת בכינור.

על הכתלים ועל שני כדי האיחסון נמצאו כתובות בדיו בכתב פניקי ובכתב עברי, וכתובות חרוטות בחרס נמצאו על קנקנים ושברי כלי חרס. בין הכתובות נוסחאות של ברכה בשם ה' ואשרתו, מהן ברוח של ברכת הכוהנים המקובלת עד ימינו, דגמי מכתבים ותרגילי כתיבה של אלפביתות. לכתובות חשיבות רבה לאמונת ישראל בימי בית-ראשון ולבירור תפוצת ידיעות קרוא וכתוב בישראל בראשית המאה השמינית לפסה"נ, והן תורמות תרומה חשובה לחקר המקרא