פרסומי המחלקה

מקדמת דנא התחבטו קוראי ספר בראשית בהבנת תוקפן וטיבן של ברכות יצחק, ודורות של פרשנים תהו על הבחירה ביעקב על אף שנטלן במרמה. מניעיו של יצחק ותפקידו בסיפור עשויים לשפוך אור על סוגיות אלה. האם מימש את התוכנית האלוהית או שמא פעל נגדה? מה חלקו במאבק שהתחולל בין בניו? עד כמה הוא אחראי לקרע שפילג את משפחתו?

אולם העיסוק בדמותו של יצחק מועט. התפיסה הרווחת היא שסיפורו משוקע בסיפורי אברהם ויעקב, ושאביו ובנו מטילים עליו את צִלם הגדול. הקריאה המוצעת בספר זה מערערת על תפיסה זו. ביסודה זיהוי ותיחום הסיפור העצמאי של יצחק בספר בראשית, המתלכד סביב הזמן שבו שימש כאבי המשפחה. חלק הארי של הספר הוא ניתוח ספרותי של הסיפור, הפותח צוהר לאתגרים המרכזיים שעמדו לפתחו של יצחק: ירושת אביו, האחיזה בארץ והבחירה הכואבת בין בניו התאומים.

ליצחק תפקיד מרכזי בדרמה שטלטלה את ביתו, המתחוללת במרחב המשפחתי אך שזורה מבלי הפרד באופק הלאומי. הסיפור על אודותיו משמש זירת דיון בתפיסות הורשה שונות. דרכו נחשפת זווית ראייה מפתיעה על סוגיות יסוד תיאולוגיות, דוגמת תמת הבחירה והיחס הדיאלקטי בין האחריות האנושית ובין הרצון האלוהי בקביעת זהותם של יורשי הברית. עוד מגלה ספר זה פנים חדשות בדמותו של יצחק כְּאָב, וכאב־טיפוס לסיפורי בני הדור השני במקרא , אלו הנדרשים למצוא את האיזון העדין בין המשכיות ושימור ובין שינוי, חידוש, התפתחות וצמיחה.

Jewish Bible commentary in the Middle Ages took on two aspects, the Sephardic and the Ashkenazic. The first, Spanish interpretation, developed in a Muslim surrounding, which appreciated secular studies, the sciences, and Arabic literature, much of which it had translated from Greek. These studies made their mark on Bible exegesis, which sought the simple straightforward sense (peshat) of a verse and its grammatical meaning. The Ashkenazic school, however, situated in France and Germany, was firmly anchored in the rabbinic study hall and its exegesis was a continuation of the methods of Midrash and Aggadah as practiced in Mishnah and Talmud.
In the beginning of the twelfth century, Ashkenazic commentary in northern France took on a new face. Contact with the outside world, including Christian scholarship, and partial knowledge of general studies, brought the Ashkenazi Jewish commentators to the realization that the Bible, besides being a religious text, was also literature. As literature, many features including the order of biblical pericopes or units attracted attention. The classic commentators, Rashi in France, Ibn Ezra in Toledo and Ramban (Nahmanides) in northern Spain all dealt with biblical order. Order as Meaning cites many cases of sequential arrangement and juxtaposition taken from the rabbinic period as well as from the above three commentators, explaining what there was to learn from such a study.

יחזקאל, הכוהן שהיה לנביא, גלה לבבל יחד עם יהויכין מלך יהודה והאליטות של ירושלים אחת-עשרה שנים לפני חורבן בית המקדש הראשון. חורבן הבית וגלותה הסופית של יהודה עוררו בקרב הגולים שאלות כבדות משקל באשר לזהותם הדתית והלאומית. מספר יחזקאל עולה כי לא מעט מן הגולים סברו שמערכת היחסים שלהם עם האל הגיעה לסיומה המוחלט, וכעצמות יבשות, אין להם כל תקווה לתקומה בעתיד. 

ספר זה בוחן את תוכנית התקומה של יחזקאל ואת האופן שהוא מתאר בו את עתיד ישראל לאחר החורבן. לצד קריאות חדשות בדברי הנביא, ובחינת השפעת מקורות מקראיים ומסופוטמיים על דבריו, הספר מתאר גם את העולם הרעיוני וחיי היום יום של גולי יהודה הראשונים בבבל. הוא מראה כיצד מציאות חייהם שם השפיעה על האופן שהם תפסו בו את הגלות ואת תפקידה התיאולוגי בהיסטוריה של עם ישראל.

הספר דן ברובד הספרותי של הפרקים המתמקדים בתולדות ישמעאל בספר בראשית. כמו כן, מתחקה הספר אחר המשפט שנהג במזרח הקדום, שכן, המסופר בפרקים אלו משוקע ברקע התרבותי של אותם ימים והכרתו שופכת אור על הבנת הסיפור המקראי, ומאפשרת חשיפת מהותה של דמותו המרתקת של ישמעאל. הכרת החוקים, שנועדו להסדיר את יחסי הגבירה והשפחה במצבים מורכבים, תורמת לדיון בשאלת השיפוט המוסרי של הדמויות בסיפור יחסי שרה והגר בכלל, ועינוי הגר על ידי שרה בפרט. שילוב ממד זה לניתוח הספרותי של הפרק, מבהיר מדוע התגלה מלאך ה' להגר ובפיו בשורה גדולה אודות ישמעאל. הספר מלמד באיזה אופן מהווה בשורת ישמעאל מענה למצוקת הגר ומה משמעות הדברים באשר לייעודו של ישמעאל.

Two millennia ago, the Jewish priest-turned-general Flavius Josephus, captured by the emperor Vespasian in the middle of the Roman-Jewish War (66–70 CE), spent the last decades of his life in Rome writing several historiographical works in Greek. Josephus was eagerly read and used by Christian thinkers, but eventually his writings became the basis for the early-10th century Hebrew text called Sefer Yosippon, reintegrating Josephus into the Jewish tradition. This volume marks the first edited collection to be dedicated to the study of Josephus, Yosippon, and their reception histories. Consisting of critical inquiries into one or both of these texts and their afterlives, the essays in this volume pave the way for future research on the Josephan tradition in Greek, Latin, Hebrew and beyond.

סדרת תורה כפשוטה מציעה פירוש חדש לתורה על דרך הפשט. מתוך עיון מדוקדק בפרטים, חלוקת הפרשה ליחידות והתבוננות בהן בהקשרן הרחב, עולות שאלות מקיפות על מגמתם של הכתובים ומשמעותם.

פירוש רש"י לתורה הוא הפירוש הנפוץ והנלמד ביותר במשך כל הדורות, גם בעידן כתבי היד וגם בעידן הדפוס. עם הזמן התרבו הפירושים על פירוש רש"י עצמו, ובכלל זה פירושים פרי עטם של תלמידי חכמים. לשון אחר, הפירוש עבר תהליך של קנוניזציה, עד שנחשב – במאה הי"'ד, ושוב במאה הי"ז – לפירוש שנכתב כביכול ברוח הקודש.

הפופולריות של הפירוש משתקפת בתפוצתו העצומה במשך הדורות. לפחות 240 כתבי יד שרדו מן הפירוש על התורה, ואין שום פירוש אחר על התורה ששרד במספרים דומים. מתחילת עידן הדפוס העברי שרדו עשרה דפוסים של פירוש רש"י לתורה. ומן המאה הט"ז ועד היום הזה, במשך יותר מחמש מאות שנה, לא פסקו מלהדפיס את הפירוש על התורה במאות דפוסים.

ואף על פי כן, הנוסח של הפירוש קשה. היו חכמים שהעירו על חילופי נוסח בפירוש, אבל רק במחצית השנייה של המאה הי"ט ניסה אברהם ברלינר להציג נוסח מתוקן של הפירוש על התורה על סמך כתבי יד. בשתי המהדורות של ספרו (1866, 1905) בדק ברלינר יותר ממאה כתבי  יד, אך לרוב לא ציין אותם ואת חילופי הנוסח. כיום בידינו שתי מהדורות של פירוש רש"י לתנ"ך  הראויות לציון: מקראות גדולות "הכתר", והמהדורה של "על התורה", הנמצאת במרשתת.

הספר שלפנינו נועד לעמוד על תולדות פירוש רש"י לתנ"ך, בייחוד על פי בדיקה של כתבי יד רבים מאוד ולעמוד על הגהותיו של רש"י לפירושו, היינו על מקומות שבהם שינה את פירושו או הוסיף עליו. רק העיון המדויק בכתבי היד של פירוש רש"י מאפשר לעמוד על תולדות הפירוש.

Following the great periods of national leadership by Moses and Joshua, the book of Judges depicts the stewardship of various judges that rose to power to solve local religious and military challenges in the premonarchic period. This volume provides a close reading of the entire book of Judges, taking seriously the distinct elements of the book and how they are interconnected.

Elie Assis explores the ways in which the ideology and theology of Judges unfold through a careful literary analysis. Moving beyond the cycle of sin, punishment, and salvation, Assis demonstrates how differences in the descriptive language applied to each judge, as well as the evaluations in the opening and concluding chapters, provide clues as to the organization and message of the text. Most works on Judges focus on the historical background of the period or the historical process of the book’s composition and seek to dissolve its stories into component parts. In contrast, Before There Were Kings points to the deep underlying unity of Judges and the function of the individual stories within the whole.

New and carefully drawn insights related to the purpose of each section and the themes that shape the book as a whole make this a groundbreaking, programmatic contribution to research on the book of Judges. It will be of particular interest to students and scholars of the Old Testament and the Hebrew Bible.

רבים ומגוונים הם פרקי המקרא שעוסקים באחים, באחיות וביחסים ביניהם. הספר מאבקי אחים ואחיות במקרא עוסק ביחסים בין אחים, כפי שהם מתבטאים בחומר הסיפורי שבמקרא. במרכז הספר עומדים שבעה סיפורים מקראיים: קין והבל (בראשית ד 1–16), עשיו ויעקב (בראשית כה 19–34), לאה ורחל (בראשית כט 13–ל 25), יוסף ואחיו (בראשית לז), אבימלך ואחיו (שופטים ח 29–ט 21), יפתח ואחיו (שופטים יא 1–3), יהורם מלך יהודה ואחיו (דברי הימים ב כא). שבעה סיפורים אלה מגלים דמיון ונמנים עם סוג ספרותי אחד, אשר בהגדרתו, בדרכי יישומו ובמשמעותו – דנים הפרקים המרכזיים של הספר. מבין נקודות הדמיון המרכזיות הקיימות בין הסיפורים, הספר נותן דגש על שמונת רכיבי העלילה החוזרים המופיעים בסיפורים. רכיבים אלה מסייעים להבין כל סיפור בפני עצמו, את הקשרים בין הסיפורים ואת התמונה הכוללת העולה משבעת הסיפורים יחד.

הספר מתמקד ביחסים העכורים המתקיימים בין אחים ואחיות. בכך הוא מספק הצצה ייחודית אל תוך מערכת היחסים האחאית ואל עקרונותיה, ומוסיף עוד נדבך לתמונה העולה ממחקרים אחרים שנעשו ביחס להרכבים משפחתיים שונים המתועדים במקרא. אולם העיסוק במאבקי האחים והאחיות בסיפורים אלה מאיר גם את היחסים הטובים שראויים לשרור ביניהם. על ידי כך הדיון בשבעת הסיפורים חושף כמה מיסודות הקיום של בית־האב במקרא, תורם להבנה של היחסים המגוונים המתקיימים בתוכו ומבהיר את חשיבותם לפרט ולחברה בישראל הקדומה.

מוקדיו של הספר מאבקי אחים ואחיות במקרא הם הסוג הספרותי המאחד את הסיפורים, בצד שבעת הסיפורים העומדים כל אחד בפני עצמו – והמשמעות הספרותית והחברתית העולה מניתוחם הכולל יחד.

מגילת קהלת נכתבה על ידי אחד הסופרים הכנים והנוקבים ביותר בתולדות ספרות העולם. יצירתו היא פרי של התבוננות בחיי האדם והחברה, וכל כולה התמודדות כואבת ומלאת תסכול נוכח העוולות, חוסר הצדק וחוסר הפשר שבחיים, ועם חוסר האונים והמוגבלויות של בני האדם.

האם ביקש מחבר המגילה לתת מענה למחשבות המענות שהטרידו אותו? האם הציע לקוראי דבריו מוצא מהמצוקה שתיאר? האם מתחת לפני השטח הוא גם מתווה דרך שבה אפשר ואולי אף כדאי לחיות חיים טובים? ואם כן, מה הם תוכנם ומשמעותם של המענה, המוצא והדרך? האם ניתן לראות במגילת קהלת יצירה אופטימית? לשאלות אלו ניתנו תשובות רבות על ידי פרשנים קדומים וחדשים, וספר זה מפלס בתוכן נתיב ייחודי משלו.

תיאורי חוסר הפשר וחוסר האונים, עלולים להוביל את הקורא למסקנה ש"הכל הבל". אך המסר של המגילה לא מסתכם בכך. קהלת: סדק של אור מראה כיצד מתחת לפני השטח טמון במגילה מענה לשאלות הקשות שהיא עצמה מעוררת.

דווקא לאור התובנה של קהלת שמתחילה מביטול המשמעות, הוא סולל עבורנו דרך של חיים שיש בהם שמחה והנאה. קוראי קהלת: סדק של אור יגלו מחדש את המגילה כמזמינה אותם לגעת בחיים עצמם, להבחין בין עיקר לטפל, למצוא טעם בחוויות הקטנות של הקיום, להאמין, לעמול ולנצל את הזמן הקצוב שיש לו לאדם על פני האדמה.