פרסומי המחלקה

תורת הגמול היא מאבני היסוד של אמונת המקרא. התנ"ך מרבה לעסוק ביחסי הבורא והאדם – הבורא מצַווה ודורש ציות והאדם נדרש לקיים את הציווי. ההנחה היסודית היא שהאדם מקבל גמול טוב על פעולותיו החיוביות ועונש על חטאיו. אחד העקרונות הנובעים מתורת הגמול הוא העיקרון המכונה מידה כנגד מידה. תורת הגמול בכללותה מניחה שמעשה גורר אחריו תוצאה מתאימה – חטא גורר אחריו עונש ומעשה טוב גורר אחריו גמול. עקרון המידה כנגד מידה דורש יחס ישיר של התאמה ודמיון בין המעשה ובין התוצאה. ככל שברור יותר היחס בין החטא והעונש, או בין המעשה הטוב והגמול, כך ניכרת יותר השגחתו וצדקתו של הקב"ה. בספר זה נבדקת השפעתו של עקרון המידה כנגד מידה על עיצובו של הסיפור המקראי. המקרא משתמש באמצעים רבים ומגוונים לעיצוב עקרון זה והבלטתו. בפרקי הספר השונים יוצגו ויודגמו בהרחבה האמצעים הספרותיים המגוונים ששימשו למטרה זו.

This book provides an extensive literary analysis of the Gideon, Abimelech and Jephthah narratives in Judges 6-12, and discloses the main intention of these stories. The book consists of three chapters, each of which analyses the respective biblical narratives. These narratives show the two parameters by which the Israelite leaders are examined, namely their loyalty to God and their altruistic character: A leader who prefers his own interest is doomed to his own demise and brings devastation upon his people. Judges does not establish a preferred governmental model, instead it considers the advantages and disadvantages of the different types of regimes. In the epilogue it is suggested that these narratives are conveniently placed in the pre-monarchic period when the question of the regime becomes part of the political debate. The book of Judges offers criteria for the choice of the right leader.

במאה ה12- התפתחה בצפון צרפת אסכולה פרשנית חדשה למקרא, שתחילתה בסוף המאה ה11-, ויעדה העיקרי היה פירוש המקרא לפי הפשט. פורץ דרכה של אסכולה זו הוא רש''י, אך נציגה הבולט הראשון הוא רשב''ם, נכדו. רש''י לא הלך בדרך הפשט במובהק, ופירושו מורכב ברובו המכריע מן הדרש , מ''אגדה המיישבת דברי המקרא ושמועו דבור על אופניו'', ואילו רשב''ם נטל חירות מן המדרש והציע פירוש פשטי ממש , ''לפי דרך ארץ'' (secundum physicam), גם אם במקרים רבים הפירוש מנוגד לפירושי חז''ל.

בספר זה מתוארת בהרחבה שיטתו הפרשנית של רשב''ם על רבדיה השונים , הן בפירושו לחלק הסיפורי של התורה, הן לחלק ההלכי שלה. המחבר בוחן את הרקע ההיסטורי והרוחני שבו התפתחה האסכולה החדשה , שבראשה עמדו גם ר' יוסף קרא, ר' יוסף בכור שור ואחרים, אשר תרמו כל אחד בדרכו לפרשנות הפשטית. ממחקרו עולה כי מתווה תנועתה של אסכולת הפשט היה מסלול הרנסאנס שבמאה ה12-, וכן, כי קיים ביסודה נדבך חשוב , הפולמוס הדתי עם השכנים הנוצרים. ואכן רשב''ם, שידע לטינית והיה בקי בעקרונות הנצרות, היה מעוגן היטב במציאות של זמנו, ופירושו, לפי דבריו, היה גם ''לתשובת המינים''.

ביסודו של מחקר זה עומדת ההנחה הכללית שכל פרשנות ניזונה מרוח תקופתה, ומהיבט זה מאיר המחבר את השתקפותן של האידאות הייחודיות לתקופתו של רשב''ם בפירושו לתורה.

ספר יהושע זכה להתייחסויות מקיפות של חוקרי היסטוריה, ארכאולוגיה וגאוגרפיה, אולם טרם נידונו היבטיו הרעיוניים והספרותיים. מחקר זה בא למלא את החסר. במוקדו עומד בירור האידאולוגיה המשתקפת בפרקי הכיבוש ביהושע באמצעות ניתוח ספרותי-מבני שלהם וניתוח מפורט של הסיפורים שבהם.
ספר יהושע מציג שני שינויים חשובים שהתרחשו במעבר מתקופת המדבר לתקופת ההתנחלות בארץ: מותו של משה והפסקת הנסים. סיפור כיבוש הארץ מתמודד עם פירושם של השינויים האלה: האם מותו של משה מסמן סיום של תקופה ושינוי יסודי במערכת היחסים בין ה' לבין ישראל? האם הפסקת הנסים מבטאת את ניתוק הקשר שבין ה' לישראל? ואולי היא כרוכה במותו של משה? האם פירוש הדבר שה' עזב את ישראל? תשובות על השאלות הללו ימצא הקורא בחיבור שלפנינו. מן הניתוח החדשני המוצע כאן עולה כי סיפור הכיבוש בספר יהושע הוא יצירה מרתקת ומורכבת הן מבחינה פואטית הן מבחינה תאולוגית.

הקובץ בעריכת יוסף עופר כולל מאמרים שנתפרסמו במשך למעלה מארבעים שנה בבימות שונות, לצד כמה מאמרים חדשים. בחלקו הראשון באים עשרה מאמרים שבהם התווה הרב ברויאר את שיטתו. בחלק השני מגוון דברי תגובה וביקורת על השיטה, וכן תשובות שהשיב למבקריו. החלק השלישי כולל סקירה אוטוביוגרפית.

ירמיהו, "הנביא הגדול שבגדולים", עומד במרכזו של ספר זה. דמותו הטראגית של נביא הזעם, שניבא את חורבן ירושלים בידי הבבלים, היסטוריים ואידיאולוגיים. המחבר עומד על קווי הדמיון והשוני בין ירמיהו לבין דמויות מפתח כמו משה רבנו, אליהו הנביא וישו. הספר דן ברקע ההיסטורי, הפוליטי, החברתי והדתי בתקופתו של ירמיהו, ביחסו של העם אל הנביא, במגמותיו של ספר ירמיהו וביחס בינן לבין אלה שבספרים מקראיים נוספים, כמו גם בשאלה כיצד עוצבה דמותו של ירמיהו בדורות שלאחר מותו.

Our notion of God today -- all-powerful, invisible, and omnipresent -- is not the same as the God of the Hebrew Bible. So who is this "God of Old?" And what is His place in the modern spiritual world?
James Kugel is renowned for his investigations into the history of the biblical era, a time beginning more than three thousand years ago, when the Bible's earliest parts first took shape. With The God of Old, Kugel goes even deeper, attempting to enter the pages of the Old Testament and see God as the Israelites first encountered him.
The God of Old appeared to people unexpectedly; He was not sought out. Often He was not even recognized, at first mistaken for an ordinary human being. The realm of the divine was not as it is today -- a spiritual dimension set off from the material world. The spiritual and the material overlapped, and the realm of the dead was a real domain just beyond the world of the living. Ordinary reality was in constant danger of sliding into something else, something stark but oddly familiar. And God was always standing just behind the curtain of the everyday world.
In this groundbreaking study, Kugel suggests that this alternative spirituality is not simply an archaic relic, replaced by a "better" understanding. Kugel's picture of the God of Old has much to tell us about God's very nature, and about the encounter between Him and human beings in today's world.
A book to treasure side by side with the Bible, The God of Old is sure to engage scholars and spiritual seekers alike for years to come.

This volume sheds fresh light upon the phenomenon of narrative doubling in the Hebrew Bible. Through an innovative interdisciplinary model the author defines the notion of narrative analogy in relation to other literatures where it has been studied such as English Renaissance drama and makes extensive critical use of contemporary literary theory, particularly that of the Russian formalist Vladimir Propp. His exploitation of narrative doubling, with a focus upon the metaphorical, reorients our reading by uncovering a major dynamic in biblical literature.
The author examines several battle reports and demonstrates how each could be interpreted as an oblique commentary and metaphor for the non-battle account that immediately precedes it. Battle scenes are revealed to stand in metaphoric analogy with, among others, accounts of a trial, a rape, a drinking feast, and a court-deliberation.
Joshua Berman offers new insights to the ever-growing concern with the relationship between historiography and literary strategies, and succeeds in articulating a new aspect of biblical ideology concerning human and divine relationship.

שמואל דוד לוצאטו (איטליה, 1800–1865), שעמד שנים רבות בראש בית המדרש לרבנים בפדואה, היה משורר וחוקר ספרות, פרשן מקרא, איש לשון ופילוסוף שהגיב במקוריות להלכי המחשבה הכללית והיהודית שעברו על אירופה במאה התשע עשרה. בכל התחומים האלה טבע את חותמו ביושרו האינטלקטואלי ובדעתו חסרת הפשרות. הספר שלפנינו הוא קובץ מאמרים אשר מקורם בהרצאות שהושמעו בכינוס שנערך למלאות מאתיים שנה להולדתו של שד"ל. חוקרים בעלי מוניטין מישראל ומחוצה לה הציגו את תרומתו רבת האנפין לתרבות היהודית והכלל-אנושית. כל מי שמתעניין ביהדות איטליה, בתנועת ההשכלה, בפילוסופיה, בקבלה ובשאר נושאים יצא נשכר מהמאמרים בקובץ זה.