Publications

The essence of true love is in the yearning not in the consummation.

This literary analysis of the Song of Songs employs the methods of New Criticism. Each analysis aims to uncover the messages conveyed by the poems and the inner world of the characters. The analysis brings to the fore the highly sophisticated and the original creativity of the love poetry of the Song of Songs. In the introduction, the question is posed as to whether the Song of Songs is an anthology or one literary whole. After discussing the strengths and weakness of the various approaches, the author proposes a novel structure for the Book predicated on the various genres of the love poems.

Assis discerns poems of physical description, poems of adoration, and poems of yearning. In addition, he discerns what he takes to be a previously unrecognized genre, poems of rendezvous - a new structure which is based on a psychological understanding of passionate love is now discovered.

One of the undisputed dominant features of passionate love is the longing for union with the beloved. Based on this premise, the book is divided into five sections, each of which ends with an attempt to unite or in a union. The structure of the book reflects an emotional and inner development in the psyche of the lovers and in the relationship between them. Throughout the book the interrelationships between the various genres of the love poems, and the development of the characters is spelled out.

The prophet Jeremiah is among the most complex and intriguing characters in the Bible. This study of the prophet focuses on the major biographical episodes in the prophet’s book and their interpretation. After setting the historical background of the prophet, Avioz then explores Jeremiah’s prophetic call. All major events of his life are parsed for a deeper insight into the prophet's life. Those with whom Jeremiah interacts, the kings of Judah and the false prophets, are assessed in contrast with the prophet. Avioz concludes his study with a consideration of Jeremiah’s legacy down to the present day.

ב-1943 פרסם ההיסטוריון ת' יאקובסון מחקר, שכותרתו: "דמוקרטיה קדומה במסופוטמיה", ועיקרו, שכבר במאה השנייה לפנה"ס התקיימה בבבל העתיקה צורה ראשונית של דמוקרטיה. רעיון זה נקלט בעולם המדעי, ועד מהרה נטען, שהוא נכון גם לגבי התנ"ך והחברה הישראלית המקראית: חוקרי תנ"ך ואשורולוגים נחשבים החל בקויפמן, אולברייט, גורדיס וקרמר, ועד טלמון, גוייטיין, ספייזר ווייסמן, קיבלו עמדה זו, אם כי לא הוכיחו אותה. חוקר המקרא אמנון שפירא מתמודד עם הנחה זו באורח מקורי, מעמיק, מנומק, מרחיב ומקיף בספרו: "דמוקרטיה ראשונית במקרא", שאחדים מפרקיו נכתבו בעקבות רצח רבין , לאחר שברחוב הישראלי נשמעה הטענה, שהדת והדמוקרטיה סותרות אהדדי, בעוד שהנחת המחבר הפוכה: הדת הישראלית היא המקור האוניברסלי לרבים מערכי היסוד של הדמוקרטיה החדשה. אכן, הקורא בתנ"ך עשוי לחוש בין דפיו בשוויון האדם שנברא ב"צלם אלוהים"; ברוח החירות הפועמת בו: בעם שיצא ממצרים, ביחסו ההומאני החריג לטובה כלפי עבדים בכלל, וכלפי עבדים בורחים בפרט; הקורא יחוש ב"פמיניזם" עתיק, שלפיו כל תפקיד ציבורי שמילא גבר, מילאה גם אישה : אבות ואמהות, שופט ושופטת, מלך ומלכה, נביא ונביאה. הקורא יבחין גם שלראשונה, והרבה לפני יוון הדמוקרטית, שבה עדיין לא הופרדו "שלוש הרשויות", מתוארת במקרא "הפרדת הרשויות": המלך אינו מחוקק, אינו כוהן, והוא נתון לביקורת ולגילויי אופוזיציה מתמידים, ויכול הנביא, או העם, אף להסירו מכס מלכותו אם סטה מדרך הישר. יתרה מזאת: השופט (ה"פדרלי") עדיף על פני המלך הכוחני והריכוזי. נושאים אלה ואחרים עמדו בפני החוקר , בבואו לחלץ מן המקור המקראי את ניצני הדמוקרטיה הראשונית, אשר התוותה בין השאר את דרכם של עורכי המקרא.

יש סדר למקרא: חז"ל ופרשני ימי הביניים על מוקדם ומאוחר בתורה מבקש להבהיר את השיטות השונות של גדולי המפרשים רש"י, ראב"ע ורמב"ן לשאלת סדר התורה על רקע המסורת המדרשית שקדמה להם. לכאורה נוקט ספר התורה סדר כרונולוגי, אך עיון מדוקדק מגלה לא מעט סטיות מקו זה. תגובה אחת בתלמוד ובמדרש היא הקביעה 'שאין מוקדם ומאוחר בתורה'. כלל זה הורחב ויושם גם במקומות שלא הייתה בעיה בסדר הנתון וכך קיבל הביטוי את המשמעות בלשוננו, שאין סדר כלל. במקרים אחרים של חוסר רצף שאלו חז"ל 'למה נסמכה' פרשה מסוימת למקומה. תשובתם הייתה על פי רוב בדרך הדרש: הם קישרו בין שני סיפורים או פסוקים סמוכים, אף אם לא היה בסיס לכך בטקסט, כדי להפיק לקח מוסרי. אבל כבר בספרות חז"ל ניתן להבחין בהתייחסויות אחרות לשאלת סדר התורה. מצוידים בתובנות אלה, פנו פרשני ימי הביניים להסביר את מיקום הפרשה באמצעות קשר ענייני, רעיוני או ספרותי לפרשות ולפסוקים הסמוכים אליה. ניסיונות אלה הביאו אותם למודעות חדשה באשר לסדר התורה.

הספר מכיל את מאות מקרי הסמיכות ומקרי 'אין מוקדם ומאוחר בתורה' בפירושי רש"י, אבן עזרא ורמב"ן לתורה שהמחבר אסף ובדק על רקע המקרים שהובאו בתלמוד ובמדרש. מתוארים בו דרכו של כל פרשן, התמודדותו עם המסורת המדרשית ועם הפרשנים שקדמו לו ועקרונות הסידור שעולים מתוך שלל הדוגמות.

הספר יצא לאור בשיתוף עם הוצאת אוניברסיטת בר-אילן.

במהלך הדורות התפרשה מגילת שיר השירים כאלגוריה ליחסים שבין ה' לישראל, ונלמדה ממנה השאיפה לדבקות בקודש. ואולם גם פרשני הפשט של המגילה, שנקטו את הדרך האלגורית, ראו בעיון בפשוטו של מקרא נדבך הכרחי להבנת משמעות זו.

קריאה חדשה זו בשיר השירים מזמינה את הקורא לקריאה מדוקדקת ומדויקת בפשוטו של הטקסט המקראי ובנבכיה של יצירת ספרות גדולה וחשובה זו. קריאה זו, שבוחנת את המגילה בכלים של חקר השירה, מחפשת את מבנה המגילה בתחום השייך לעניין שהשירים עוסקים בו - עולם החוויות של האהבה והמבנה הפסיכולוגי של האהובים.

אהבת עולם אהבתיך מצעיד את הקורא בדרכי האהבה והאוהבים כמו שהם מתוארים בשיר השירים. וזו דרך האוהבים: כאשר הם מגלים את סוד האהבה, הם חים תחושה של שלמות, אך עם זה תמיד עורגים לאהבה הטוטלית שאינה יודעת שובע. זה הספר וזה לקחו. אין שגרה אצלך האוהבים, וסיפוק וחוסר סיפוק משמשים בהם בערבוביה ומניעים את אהבתם.

James Kugel’s essential introduction and companion to the Bible combines modern scholarship with the wisdom of ancient interpreters for the entire Hebrew Bible.

As soon as it appeared, How to Read the Bible was recognized as a masterwork, “awesome, thrilling” (The New York Times), “wonderfully interesting, extremely well presented” (The Washington Post), and “a tour de force...a stunning narrative” (Publishers Weekly). Now, this classic remains the clearest, most inviting and readable guide to the Hebrew Bible around—and a profound meditation on the effect that modern biblical scholarship has had on traditional belief.

Moving chapter by chapter, Harvard professor James Kugel covers the Bible’s most significant stories—the Creation of the world, Adam and Eve, Cain and Abel, Noah and the flood, Abraham and Sarah, Jacob and his wives, Moses and the exodus, David’s mighty kingdom, plus the writings of Isaiah, Jeremiah, and the other prophets, and on to the Babylonian conquest and the eventual return to Zion.

Throughout, Kugel contrasts the way modern scholars understand these events with the way Christians and Jews have traditionally understood them. The latter is not, Kugel shows, a naïve reading; rather, it is the product of a school of sophisticated interpreters who flourished toward the end of the biblical period. These highly ideological readers sought to put their own spin on texts that had been around for centuries, utterly transforming them in the process. Their interpretations became what the Bible meant for centuries and centuries—until modern scholarship came along. The question that this book ultimately asks is: What now? As one reviewer wrote, Kugel’s answer provides “a contemporary model of how to read Sacred Scripture amidst the oppositional pulls of modern scholarship and tradition.”

הספר עוסק בהעלאת הארון לירושלים בימי דוד, כפי שהיא מתוארת בספר דברי הימים, והוא כורך את הדיון בארון הברית בנושאים רחבים יותר, כגון הפולחן והמלוכה בישראל. הספר דן בסוגיות מגוונות, כגון: כיצד משתלבים סיפורי הארון בספר דברי הימים במסגרת הסיפורים על מלכות דוד? מה הם האמצעים הספרותיים שבהם משתמש בעל ספר דברי הימים כדי להעביר את מסריו לקוראיו? כיצד מוצגים בספר דברי הימים הלווים, שלאחר פעולתו של דוד הם חדלים לשאת את הארון ומשמשים כמשוררים? כיצד תורם הארון לעיצוב דמויותיהם של שאול? של דוד ושל שלמה? המחבר, פרופסור שאול זלבסקי, לימד במחלקה לתנ"ך באונברסיטת בר-אילן. הוא חיבר את הספר עליית שלמה למלוכה (ירושלים תשמ"א) וכן מאמרים שעסקו בהיסטוריוגרפיה ונבואה.

ספר זה נערך מתוך עיזבונו של פרופ' יהודה אליצור ז"ל, ובו מקבץ של בירורים בנושאים נבחרים לאורך ספר שמואל. בספר בא לידי ביטוי אופיים הייחודי של מחקריו של פרופ' אליצור, המשיבים את התנ"ך אל אחיזתו בחיים. הרקע הפסיכולוגי של הדמויות, כוונותיהם ותקוותיהם, הריאליה של חייהם והמציאות הגיאוגרפית-היסטורית – לכל אלה ניתן המשקל הראוי, ועם בחינת דרכי ההבעה הספרותית הם חוברים להעניק למסר הנבואי פנים ותואר. המחבר שילב בדיוניו פרשנות קדומה, קלסית ומודרנית, וחתר לפרש את המקרא מתוך עצמו, ומבלי להשתעבד להנחות ביקורתיות. עבודתו סללה דרך לרבים. פרופ' יהודה אליצור )בודפשט תרע"א-ירושלים תשנ"ח( יסד את המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן וכיהן בה כמרצה במשך כשלושים וחמש שנה. פרסם בחייו ספרים ומאמרים רבים בחקר המקרא. מרבית מאמריו כונסו לספר שיצא אחרי מותו (ישראל והמקרא, תש"ס). זהו הספר השני שנערך מתוך עזבונו.

In the beginning, prayers were straightforward: people turned to God and asked for help. By the closing centuries of the biblical period, however, a change became observable. Prayers now began to include references to Scripture--allusions to biblical stories in which God had answered a prayer, or the evocation of specific biblical passages, or the recycling of biblical phrases in the creation of a new prayer. This process, the "Scripturalization of prayer," grew in intensity and refinement as Judaism moved from the biblical period to early post-biblical times. It is attested throughout the prayers found in the biblical apocrypha and pseudepigrapha, the Dead Sea Scrolls, and early piyyut, and it continued apace in the liturgical compositions of the Geonic period and still later times. This collection of essays seeks to chart the main lines of the Scripturalization of prayer over this entire period.